ג'ארק כריבק (שכנך קובך)

פרויקט ג'ארק כאריבק התקיים במכללת אורנים עם קבוצת סטודנטיות, ערביות ויהודיות.

וכך כתבה ראשה, סטודנטית מתמרה בסיום הפרויקט:

חוט דק מאד מפריד בין מציאות לאשליה, חוט דק וחד. אם נרצה לחתוך את החוט

בנסיון להפוך אשליה למציאות נגלה כי חדותו יכולה לפצוע. במהלך הפגישות שלנו

בסדנת הקולנוע גילינו אני והחברות שלי המשתתפות בסדנא: יעל, נרקיס, רובא,

מרווה, וחנאן שאנו חיות באשליה כבר הרבה זמן..... ........

בסמסטר א' כל אחת מאתנו התעסקה בשלה ועשתה פורטרט אישי. אז היה ניתן

לראות שיש הפרדה בקבוצה. אנחנו הערביות נעזרות האחת בשניה , נפגשות

בהפסקות, ואותו הדבר לגבי יעל ונרקיס היהודיות. בסמסטר ב' ניגשנו לפרויקט

הסיום – סרט קבוצתי. ישבנו והצחלנו לחשוב על רעיון לסרט, ואז העלתה נרקיס

רעיון- לעשות סרט על חג הפסח המתקרב. מה שנרקיס לא ידעה וכך גם יעל

ומיכה המרצה שלנו לא ידעו שאנחנו הערביות בעצם לא יודעות כלום על פסח.

מה זה סדר פסח? לאט לאט התגלגלה השיחה והבנו שפסח הוא רק דוגמא

אחת קטנה. בשלב מסויים שאל מיכה: " מי מהסטודנטיות היהודיות ביקרה פעם

ביישוב ערבי והכירה מקרוב משפחה ערבית?"

אף יד לא התרוממה.

" מי מהסטודנטיות הערביות ביקרה פעם בבית של יהודים?"

בשקט המביך שהשתרר הבנו כי נפלה בידינו הזדמנות.

החלטנו להעיז ולחתוך את החוט, גם אם ניפצע.

יצאנו למסע של שבוע צילומים כשבכל יום ביקרנו ביישוב אחר בו גרה

אחת מבנות הכיתה. לא נסענו הרבה כי רק קילומטרים בודדים מפרידים

בין היישובים בהם אנו גרות.

פרויקט הסיום שלנו הוא סרט בן שישה פרקים. כל פרק ביימה אחת הבנות

ומספר את הסיפור של רעותה.